גלובליזציה, לוקליזציה והתאמה אישית / על המאמר ובכלל...
כדי להתמודד עם השינויים המהירים שמקורם בהשפעות הדרסטיות של טכנולוגיית המידע, של גלובליזציה, תחרות בשוק העולמי ועוד על בתי הספר להתמודד עם בעיות, אי-ודאיות ואתגרים רבים שמקורם בסביבה הפנימית והחיצונית שלהם. לשם כך דרוש חזון משותף וברור לכל הגורמים הנוגעים בדבר.
יצירת חזון משותף כרוך בכך שקובעי מדיניות ומתכננים צריכים ליצור בכל רמה של מערכת החינוך חזון משותף של עתיד, חזון שיעוצב בעזרת אלה האחראיים ליישומה. כוחות המשימה הכוללים מנהלים, מחנכים, נציגים של הקהילה המקומית, הורים, נציגי תלמידים, נציגי רשויות מקומיות, גורמי חוץ וגורמים נוספים הנוגעים בדבר.
לאור השינויים האמורים נראה שדרוש שינוי פרדיגמה בחינוך, יש צורך בלמידה לאורך כל החיים ובחברה לומדת על החברה להפוך לחברה מרובת אינטליגנציות. הפרדיגמה צריכה להשתנות מפרדיגמה מסורתית לפרדיגמה תלת-ממדית חדשה שתהפוך אה התלמידים ואת הלמידה שלהם למותאמים לצורכיהם האישיים, מותאמים למקום וגלובליים.
נשארה שאלת ה"איך?"
איך להתגבר על מתחים בין:
*פקידים ברמה המקומית והמדינית לבין מנהלי בית הספר? * מנהל למורים? * מורים והורים?
* תכנים גלובליים לתכנים לוקליים (תרבות, ערכים, דתות וכו')?
* טכנולוגיה (משאבים והשימוש בה)?
מבחינת המורים
מקדמים ומעצימים את המורים?
מפקחים על יישום השינויים בהוראה?
ובאיזו מסגרת יתכננו ויפתחו גישות חלופיות לקבלת החלטות?
יוכשרו המורים? (נדרש מהם להיות בעלי אינטליגנציות מרובות)
מבחינת ההורים
האצלת סמכויות להורים – עד איזה גבול?
ומבחינת התלמידים
לפתח אצל התלמידים אינטליגנציות מרובות? לצמצם פערים לימודיים?
איך להפוך את ביה"ס למקום שמקדם ותומך בלמידה של תלמידיו?
מתוך קריאה במאמר אני תוהה בעיקר על מעמדו של המורה, הנובע מהבעייתיות שלו בהתחברותו לטכנולוגיות המאפשרות גלובליזציה. השניה היא לאן מועדות פנינו בחינוך - האם יתר חינוך גלובאלי או לא.הבעיה הראשונה אולי תיפתר רק על ידי תכניות לימודים מתאימות והכשרת מורים, שמטרתם הבאת המורים להיות משתמשים בתבונה של הטכנולוגיות החדישות, ובמיוחד אינטרנט (לא רק הוצאת מאמרים והדפסתם על נייר). דבר זה תלוי בשינוי מטרות מערכת החינוך שלנו, שעם כל הדיבורים עד כה, עדיין שמה את הדגש העיקרי על תכנים.הבעיה השניה גם היא כמובן תלויה בהחלטות מערכת החינוך. לדעתי, לא להסתכל לגלובליזציה בעיניים ולא לחנך להיות אזרח העולם, היא טמינת הראש בחול. חלק גדול מאתנו הם כבר אזרחי העולם ומי שמשתמש באופן אינטנסיבי ברשתות החברתית גם לצרכים שמעבר למדינה, יודע זאת וחש זאת על בשרו הוירטואלי. יחד עם זאת, ללא הדגשת תכנים ייחודיים הן ברמה הלאומית והן ברמה המגזרית, ניסיון הגלובליזציה יהיה עקר. זאת, משום שכולנו שואבים את המוטיבציות שלנו ואת ניסיון החיים שלנו וגם את גאוותנו, גם מהרמה המקומית - אישית, מגזרית ולאומית.
אין ספק שאסור לנו לטמון את ראשנו בחול, ולהתעלם מהמגמות של "עולם משטטח". עלינו לדאוג שהדור החדש יהיה מסוגל לתפקד בעולם של תקשוב, ומעורבות מאסיבית בגלובוס המצטמק. איך אין זה אומר שאנו חייבים לקבל את כל הערכים (או חוסר בערכים) המתלווים לחברה הגלובאלית. הנכונות שלנו לקבל רב תרבותיות, אינו מחייב אותנו לוותר על זהותנו הלאומית-תרבותית, על הקשר שלנו לערכי צדק וסולידריות חברתיים. ערכי יסוד של עם ישראל שרדו גם בעידנים של שלטון הלניסטי, רומי, מוסלמי וכו', ויש להם את הכוח והחיוניות להתקיים ואף לשגשג בעידן המידע, הגלובאליזם והפוסט מודרניזם.יש לקחת את הטוב של מהפכת החברה הגלובאלית אך לא לוותר על ערכי מוסר ומסורת של עם ישראל.
נקודה נוספת החשובה בעיניי היא שהשינוי צריך היה להתחולל "אתמול" אין זמן לשינוי תהליכי. לדעתי, נדרשת כאן מהפכה חינוכית כי אנו כבר מאחרים את הרכבת במספר רב של צעדים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה