מי מאיתנו כבר הרהר בכך כי אדם וחווה הם בעצם ראשוני מנהלי הידע: יֹדֵעַ אֱלֹהִים, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ, וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם; וִהְיִיתֶם, כֵּאלֹהִים, יֹדְעֵי, טוֹב וָרָע"
בראשית, ב',טז: וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָדָם לֵאמֹר: מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל. יז וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע--לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ: כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ--מוֹת תָּמוּת
בספר בראשית, פרקים ב' וג' , נטועים שורשיו של סיפור 'ניהול הידע' הראשון. עד שלא נגסו אדם וחווה מתפוח עץ הדעת, לא ידעו ולא ראו, לא חיו. לא בכדי נקרא עץ זה בשם 'עץ הדעת'. לא בכדי הוא מושווה בכתוב ל 'עץ החיים'. ההקבלה בין חיים לידע מסמלת לנו בצורה מאוד ברורה כי ידע=חיים. אי ידע= מוות. החפץ חיים - ילמד. הרוצה ללמוד – יֵיצֵא ויֵלֳמֵד.
ואז באה הדרך הקלה שטרם זיהו אותה כולם:
"אל תמציאו בכל פעם את הגלגל מחדש, צרפו את התוספת החדשה וערבבו עם פיסות שונות שלקחתם מכל מקום ומכל אחד" ג'ון מיקלת'וייט- עורך האקונומיס
ואכן, כמה פעמים אמירות כאלה היוו כמעט עבור כל אחד ואחת מאיתנו אנחת רווחה? כמה פעמים ייחלנו למאגר ידע משותף ההולך ונבנה, מצטבר, ובכלל מהווה אבן דרך ומטען בדרכנו החינוכית? ובכן הרבה!
שיתוף ידע - sharing Knowledge- הוא תהליך של חליפין של ידע בין אנשים אשר עשוי ליצור ידע חדש או לעשות שימוש חוזר בידע הקיים בארגון ולמנוע ''המצאת הגלגל מחדש''. מבוסס על אמון, ערכים של שיתוף וכבוד לפרט ולידע שלו. שיתוף בידע הינו תנאי בסיסי וערך מרכזי של ניהול ידע. שיתוף בידע הוא לא רק תוצר של תרבות וערכים אלא אופן העברת התכנים וארגון התכנים (גבע).
כולנו כאנשי תקשוב מוכנים כבר לשנס את מתנינו להתחיל ליצור את השינוי. אחת השאיפות שלי כיום (אם בניהול ידע עסקינן), היא להביא את הצוות לשתף אחרים בידע שלו ולבנות מאגר מידע בית ספרי ההולך ומסתעף....
ברור לי כיום כי הבניית ידע, שיתוף של ידע וניהול הידע הם תהליכים משמעותיים, המשפיעים על איכות הביצועים של כל בית ספר. השאלה המרכזית שעומדת כרגע לנגד עיננו היא:
כיצד יוצרים התנהגות המכוונת לשיתוף בידע? ואיך מנהלים את המורים לכיוון זה? במיוחד לאור הרתיעה המוכרת לנו משכבר. כיצד על מנהלי התקשוב החדשים לפעול על מנת שיצליחו להוביל את הצוות להתנהגות מכוונת לשיתוף בידע?
אין לי ספק כי ניהול ידע ושיתוף מצריך שינוי ראש, אמון ותרבות של שיתוף. נדרש תהליך של "האצלת ידע" בין עמיתים, ולא תמיד זה קל. מורים לא תמיד ששים לשתף פעולה, לפעמים זו ממש טרחה עבורם במיוחד אם זה עדיין לא ענה על הצרכים שלהם.
לדעתי, בראש ובראשונה נדרשת הנהלה תומכת, מתגמלת, עם חזון, לקבוע צוות תמיכה ראשוני שמצטרף "לשינוי", יש להתחיל בקנה מידה קטן תוך ניצול הנתונים והחומרים הקיימים בבית הספר וארגונם מחדש (גם שם יש לחשוב איך?), אולי כדאי להתחיל עם תחום אחד שחשוב ויש לו ערך מוסף לבית הספר, כמו תוכניות לימודים ובניית מאגר מבחנים, ללא מהפיכות גדולות מדי, מה שמחובר לצרכים האמיתיים של המורים. חשוב במקום זה לגרום ליצירת תרבות של שיתוף בידע עם מכוונות ללמידה וחדשנות.
החזון יהיה כאשר כל שנה נוסיף דיסציפלינות נוספות עד שכל הידע הבית ספרי ינוהל במחשב בדרך טכנולוגית מתקדמת ולומר: די להעתיק מאחרים – הגיע הזמן שאחרים יעתיקו מאיתנו!
ואסיים באופטימיות ומקווה כי לא חטאתי למטרה:
"חשפו את עצמכם לדברים הטובים ביותר שעשו בני אנוש ואח"כ נסו לשלב את הדברים האלה בדברים המיוחדים שאתם עושים" סטיב ג'ובס\ אפל פיקסאר
בראשית, ב',טז: וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָדָם לֵאמֹר: מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל. יז וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע--לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ: כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ--מוֹת תָּמוּת
בספר בראשית, פרקים ב' וג' , נטועים שורשיו של סיפור 'ניהול הידע' הראשון. עד שלא נגסו אדם וחווה מתפוח עץ הדעת, לא ידעו ולא ראו, לא חיו. לא בכדי נקרא עץ זה בשם 'עץ הדעת'. לא בכדי הוא מושווה בכתוב ל 'עץ החיים'. ההקבלה בין חיים לידע מסמלת לנו בצורה מאוד ברורה כי ידע=חיים. אי ידע= מוות. החפץ חיים - ילמד. הרוצה ללמוד – יֵיצֵא ויֵלֳמֵד.
ואז באה הדרך הקלה שטרם זיהו אותה כולם:
"אל תמציאו בכל פעם את הגלגל מחדש, צרפו את התוספת החדשה וערבבו עם פיסות שונות שלקחתם מכל מקום ומכל אחד" ג'ון מיקלת'וייט- עורך האקונומיס
ואכן, כמה פעמים אמירות כאלה היוו כמעט עבור כל אחד ואחת מאיתנו אנחת רווחה? כמה פעמים ייחלנו למאגר ידע משותף ההולך ונבנה, מצטבר, ובכלל מהווה אבן דרך ומטען בדרכנו החינוכית? ובכן הרבה!
שיתוף ידע - sharing Knowledge- הוא תהליך של חליפין של ידע בין אנשים אשר עשוי ליצור ידע חדש או לעשות שימוש חוזר בידע הקיים בארגון ולמנוע ''המצאת הגלגל מחדש''. מבוסס על אמון, ערכים של שיתוף וכבוד לפרט ולידע שלו. שיתוף בידע הינו תנאי בסיסי וערך מרכזי של ניהול ידע. שיתוף בידע הוא לא רק תוצר של תרבות וערכים אלא אופן העברת התכנים וארגון התכנים (גבע).
כולנו כאנשי תקשוב מוכנים כבר לשנס את מתנינו להתחיל ליצור את השינוי. אחת השאיפות שלי כיום (אם בניהול ידע עסקינן), היא להביא את הצוות לשתף אחרים בידע שלו ולבנות מאגר מידע בית ספרי ההולך ומסתעף....
ברור לי כיום כי הבניית ידע, שיתוף של ידע וניהול הידע הם תהליכים משמעותיים, המשפיעים על איכות הביצועים של כל בית ספר. השאלה המרכזית שעומדת כרגע לנגד עיננו היא:
כיצד יוצרים התנהגות המכוונת לשיתוף בידע? ואיך מנהלים את המורים לכיוון זה? במיוחד לאור הרתיעה המוכרת לנו משכבר. כיצד על מנהלי התקשוב החדשים לפעול על מנת שיצליחו להוביל את הצוות להתנהגות מכוונת לשיתוף בידע?
אין לי ספק כי ניהול ידע ושיתוף מצריך שינוי ראש, אמון ותרבות של שיתוף. נדרש תהליך של "האצלת ידע" בין עמיתים, ולא תמיד זה קל. מורים לא תמיד ששים לשתף פעולה, לפעמים זו ממש טרחה עבורם במיוחד אם זה עדיין לא ענה על הצרכים שלהם.
לדעתי, בראש ובראשונה נדרשת הנהלה תומכת, מתגמלת, עם חזון, לקבוע צוות תמיכה ראשוני שמצטרף "לשינוי", יש להתחיל בקנה מידה קטן תוך ניצול הנתונים והחומרים הקיימים בבית הספר וארגונם מחדש (גם שם יש לחשוב איך?), אולי כדאי להתחיל עם תחום אחד שחשוב ויש לו ערך מוסף לבית הספר, כמו תוכניות לימודים ובניית מאגר מבחנים, ללא מהפיכות גדולות מדי, מה שמחובר לצרכים האמיתיים של המורים. חשוב במקום זה לגרום ליצירת תרבות של שיתוף בידע עם מכוונות ללמידה וחדשנות.
החזון יהיה כאשר כל שנה נוסיף דיסציפלינות נוספות עד שכל הידע הבית ספרי ינוהל במחשב בדרך טכנולוגית מתקדמת ולומר: די להעתיק מאחרים – הגיע הזמן שאחרים יעתיקו מאיתנו!
ואסיים באופטימיות ומקווה כי לא חטאתי למטרה:
"חשפו את עצמכם לדברים הטובים ביותר שעשו בני אנוש ואח"כ נסו לשלב את הדברים האלה בדברים המיוחדים שאתם עושים" סטיב ג'ובס\ אפל פיקסאר
תגובה:
השבמחק