את "דמות המחנך"! כך שמעתי לא מעט במהלך שנות עבודתי ובעיקר עכשיו בשיחות על "מדעי החינוך" מי? מה? איך? אכן, בית הספר בכלל ודמות המחנך בפרט, מהווים בכל מקום בעולם, לדעתי, כסוכן "מעצב תלמיד" השני בחשיבותו לאחר בית ההורים. בין כתלי בית הספר עושה התלמיד את שנות חייו המכריעות והמעצבות , והשפעתו על אופיו, על עמדותיו, על תפיסת עולמו ועל התנהגותו של התלמיד היא אכן עיקרית ומכרעת.
וכל הנ"ל יושגו אלא באמצעות המורים (אותו המחנך). בידי המורים מופקדים כפל תפקידים: תפקיד של העברת הידע והמורשת התרבותית ותפקיד של עיצוב אישיותו וערכיו של הילד. בין מטלות גדולות אלה השזורות זו בזו, אי אפשר להפריד. לכל פעולה הוראתית יש השתמעויות אידיאולוגיות, מוסריות, ערכיות ופסיכולוגיות, המצטרפות לכדי התנסות חברתית מעצבת.
חינוך איכותי אותו מקנה אותו מורה, הוא שילוב מלאכות ההוראה והחינוך, והוא מתמקד במספר היבטים עיקריים של:
• מתן הזדמנות שווה להתפתח במטרה להגיע להגשמה עצמית.
• לימוד והרחבת הדעת, רכישת מיומנויות אשר יאפשרו לתלמידים לתפקד כאזרחים משכילים המשולבים באופן יצרני בשוק העבודה.
• דמות הבוגר שיהיה תלמיד ערכי ומוסרי, בעל קוד אתי המכתיב את מעשיו, תלמיד המגובש בזהותו האישית, החברתית והלאומית ותורם לסביבתו.
כדי להגיע לתכלית מעשה החינוך, לשיטתו של מרטין בובר, על המחנך האמיתי "לחנך את האופי"; כלומר, לא רק להקנות ידיעות והרגלי לימוד, "אלא תכליתו – האדם בשלמותו. לא רק לפי ממשותו הנוכחית, שהוא חי בה לעיניך, אלא גם לפי האפשרות הגנוזה בקרבו".
לפיכך אותו דמות מחנך שעינינו נשואות אליו ושעליו אנו משליכים את יהבנו, אשר משכיל להוביל את מלאכת החינוך העדינה והמורכבת ברגישות ובאחריות הנדרשות הוא קודם כול משמש מופת ודוגמה בהתנהגותו האישית.
• מלבד זאת, הוא המורה הרואה בכל אחד מתלמידיו אדם ללא תנאי ומגלה אהדה, עניין, אמפתיה והזדהות כלפי תלמידיו ותמיכה בנשמה היתרה שלהם.
• הוא המורה המקנה לתלמידיו רצון לדעת ומטפח תלמיד עצמאי, למדן, סקרן ומעודד אותו לחקור את העולם הסובב אותו.
• הוא המורה המצפה מתלמידיו לחלץ מעצמם את המיטב, מקשיב לרעיונותיהם ולטיעוניהם ומבקש מהם להבהיר ולהצדיק אותם.
• הוא המורה המעודד את התלמידים לפתח כיווני מחשבה רעננים, מכבד צורות ידע מגוונות ודרכי ביטוי שונות, מורה אשר בזכות דרך ההוראה שלו התלמידים יודעים שגם כשהם טועים הם לומדים, ולכן הם חשים בטוחים.
או כמו שז'אן ז'אק רוסו הגדיר זאת: "החינוך חייב לקרוא תיגר, להכניס תשוקה לשאול ולהטיל ספק. בלי זה החינוך ריק."
ובעידן מואץ, מתקדם וטכנולוגי כשלנו, בו תלמידים מרקינים ראש לעבר המסך ואינם חשים כבר בכבודו ומעמדו של המורה כמעצים כל אלה, אשרינו אם תפול בחלקנו זכות זו של דמות המחנך, ולו מחלקה!
וכל הנ"ל יושגו אלא באמצעות המורים (אותו המחנך). בידי המורים מופקדים כפל תפקידים: תפקיד של העברת הידע והמורשת התרבותית ותפקיד של עיצוב אישיותו וערכיו של הילד. בין מטלות גדולות אלה השזורות זו בזו, אי אפשר להפריד. לכל פעולה הוראתית יש השתמעויות אידיאולוגיות, מוסריות, ערכיות ופסיכולוגיות, המצטרפות לכדי התנסות חברתית מעצבת.
חינוך איכותי אותו מקנה אותו מורה, הוא שילוב מלאכות ההוראה והחינוך, והוא מתמקד במספר היבטים עיקריים של:
• מתן הזדמנות שווה להתפתח במטרה להגיע להגשמה עצמית.
• לימוד והרחבת הדעת, רכישת מיומנויות אשר יאפשרו לתלמידים לתפקד כאזרחים משכילים המשולבים באופן יצרני בשוק העבודה.
• דמות הבוגר שיהיה תלמיד ערכי ומוסרי, בעל קוד אתי המכתיב את מעשיו, תלמיד המגובש בזהותו האישית, החברתית והלאומית ותורם לסביבתו.
כדי להגיע לתכלית מעשה החינוך, לשיטתו של מרטין בובר, על המחנך האמיתי "לחנך את האופי"; כלומר, לא רק להקנות ידיעות והרגלי לימוד, "אלא תכליתו – האדם בשלמותו. לא רק לפי ממשותו הנוכחית, שהוא חי בה לעיניך, אלא גם לפי האפשרות הגנוזה בקרבו".
לפיכך אותו דמות מחנך שעינינו נשואות אליו ושעליו אנו משליכים את יהבנו, אשר משכיל להוביל את מלאכת החינוך העדינה והמורכבת ברגישות ובאחריות הנדרשות הוא קודם כול משמש מופת ודוגמה בהתנהגותו האישית.
• מלבד זאת, הוא המורה הרואה בכל אחד מתלמידיו אדם ללא תנאי ומגלה אהדה, עניין, אמפתיה והזדהות כלפי תלמידיו ותמיכה בנשמה היתרה שלהם.
• הוא המורה המקנה לתלמידיו רצון לדעת ומטפח תלמיד עצמאי, למדן, סקרן ומעודד אותו לחקור את העולם הסובב אותו.
• הוא המורה המצפה מתלמידיו לחלץ מעצמם את המיטב, מקשיב לרעיונותיהם ולטיעוניהם ומבקש מהם להבהיר ולהצדיק אותם.
• הוא המורה המעודד את התלמידים לפתח כיווני מחשבה רעננים, מכבד צורות ידע מגוונות ודרכי ביטוי שונות, מורה אשר בזכות דרך ההוראה שלו התלמידים יודעים שגם כשהם טועים הם לומדים, ולכן הם חשים בטוחים.
או כמו שז'אן ז'אק רוסו הגדיר זאת: "החינוך חייב לקרוא תיגר, להכניס תשוקה לשאול ולהטיל ספק. בלי זה החינוך ריק."
ובעידן מואץ, מתקדם וטכנולוגי כשלנו, בו תלמידים מרקינים ראש לעבר המסך ואינם חשים כבר בכבודו ומעמדו של המורה כמעצים כל אלה, אשרינו אם תפול בחלקנו זכות זו של דמות המחנך, ולו מחלקה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה