בקורס מדעי החינוך המאה ה-21 נתבקשנו לנסות ולהגדיר את מושג "משבר בחינוך" משבר בארגון חברתי, זה שעניינו מצב מערכת החינוך בישראל. כבר מכתיבת מושג זה, למרבה הצער, יש בכדי להעיד על תחלואי מערכת החינוך בישראל, בין אם במישור ההישגי ובין אם במישור הערכי-חברתי, לא אחת אנו מנסים להתמודד עם תופעות העדר המשמעת והסמכותיות, אלימות הגואה, חשיפת נתוני מבחנים, דו"חות וכולם מצביעים על ממדי משבר מתקדמים וטרם נמצא המזור.
משבר הוא אירוע חריג, לא מתוכנן, בעל פוטנציאל והשפעה שלילית על השם הטוב או מהימנות הארגון, שעלול לסכן את עצם קיומו של הארגון או לפגוע בו פגיעה קשה.
נפילת הישגים, שחיקת מורים, בעיות משמעת, אלימות, סמים, אלכוהול, תקיפות הורים ומורים, כל אלו ועוד מערערים את מעמד הארגון ויוצרים משבר, מכשול חריג. ונראה בעצם, כי בארגון זה, אוזלת ידה של מערכת החינוך שוב אינה טעונת הוכחה אלא הפכה להנחת העבודה.
אז מה הביא לתמונת מציאות שכזו? אין ספור דעות, רעיונות והצעות הועלו ועדיין עולים ולמקצם התחברתי ובעיקרם הריק התרבותי. חוקרים רבים מצביעים כי עיקר המשבר טמון באיזה ריק תרבותי מפחיד, המכרסם והולך עשור אחרי עשור במערכת החינוך כשם שהוא מכרסם בחברה כולה. התרבות הישראלית במובנה הרחב מתפקדת כשהיא מנותקת מן השורשים שלה יותר ויותר. אין לה מהיכן שתינוק מסורות, נימוסים, דרכי התנהגות, משמעת, יחס ללימוד שהם עמוד השדרה של כל תרבות, של כל מערכת חינוך ולא בכדי הוכנס השנה מקצוע חדש למערכת החינוך הנקרא "מורשת". ריגושי רחוב, טלביזיה ושימוש עגום באינטרנט הובילו כנראה לריקנות זו ומצביעות על כך שקצה החוט לפתרון הריק התרבותי ותחושות הניתוק והבלבול המאפיינות כיום את מחוזות החינוך נמצאים קרוב.
אני מאמינה בכוחה של "דרך ארץ קדמה לתורה" כי רק אימוץ גישה ערכית, אשר תהפוך את המוסד הבית-ספרי למוסד שהוא בראש ובראשונה מוסד חינוכי ולאחר מכן מוסד לימודי - השגי, תוכל לספק מענה למשבר הנוצר.
ולעניין הפתרון?!, משבר זה לצערנו, בעודו קיים כאן, הוביל ועדיין מוביל את החברה כולה לשאת עיניים אל מערכת החינוך בציפייה למצות את יכולתו של כל תלמיד, לאפשר לו השתלבות טובה בחיי הקהילה ולהוציאו כבוגר מיוחל. דרישות וציפיות החברה מהמורים הן גדולות ונרחבות וזאת בנוסף לתהליך ההוראה השוטף (ראה פוסט קודם הגדרת תפקיד המחנך במאה – 21). מצפים מהמורים לחנך לערכים ולנורמות חברתיות ולעסוק בתוכניות מניעה למיניהן. קיימת בחברה אמונה עמוקה כי החינוך מסוגל לתקן את פני החברה, לתקן עוולות חברתיות, כלכליות ומבניות שלה, ולכן קיימת נטייה לערוך שינויים רבים כל כך בבתי הספר, בהתאם לצרכים ולאופנות חברתיות משתנות. לדאבוני/נו, מערכת החינוך רחוקה מלהצליח להתמודד ביעילות עם כל המטלות הרחבות המוטלות על כתפיה, וחוסר שביעות הרצון מתפקוד המערכת החינוכית ומהתפוקות שלה נראה לעיני כל ונחקר מסתבר, תמיד.
הפער הבלתי נסבל הקיים בישראל בין היעדים והמטרות ששמה לפניה מערכת החינוך (התפוקות המצופות) לבין תנאי העבודה של המחנכים וארגון העבודה בבית הספר (לעצם התשומות המצויות) הוא השורש הדורש שינוי מיידי של ממש.
מערכת החינוך נמצאת זה שנים בתהליך משברי ארוך ומתסכל והגיע הזמן לחפש מתחת לפנס, שם אולי מצויה התשובה.
עמוד השדרה של כל מערכת החינוך הוא המנהיגות החינוכית שלה, אך בישראל מנהיגות זו עדיין מתקשה ואינה מסוגלת לשאת בנטל החברתי המוטל עליה – הכשרת דור העתיד לתפקוד אזרחי מוסרי ראוי. המחנך בישראל נתון לבלבול ולתסכול תמידיים עקב מסרים כפולים וסותרים הבאים ממערכת החינוך ומהחברה, וחסר את התנאים והכלים הבסיסיים להצלחתו ולהצלחת תלמידיו.
כולם מדברים על חשיבות ומרכזיות החינוך בחברה, ולכן צריך שתעשה חשיבה מערכתית, אמיצה ומקיפה על הכשלים והמחדלים של המערכת. השינויים הרבים הנערכים שגויים לרוב ואינם מביאים כלל לשיפור העיוותים המבניים של מערכת החינוך, לשדרוגה ולהתאמתה לצרכים האמיתיים של חברתנו שלא לדבר על תקציבים קיימים שלרוב אינם מספיקים ו/או אינם מנותבים נכון.
לסיכום דעתי, למשבר חינוך זה דרושים לא מעט יושר מקצועי ואומץ, הן כדי לבחון את הקיים בעיניים פקוחות, הן כדי להציע רפורמה מערכתית ומשמעותית והן כדי להוביל לשינוי הנכון והרצוי. כפי שציינתי לעיל משבר הינו אירוע חריג בעל השפעה שלילית אך הוא בסיס לשינוי, חשיבה מחודשת והעצמה ולכן חובה עלינו לראות מצב משברי זה כבסיס לשינוי המהותי שצריכה המערכת לעבור, כעוגן לצמיחתה ולהבראתה. אבל האם אנו לא עושים זאת?!
עפ"י שיח שהתנהל במכון תכלת "על משבר בחינוך"
משבר הוא אירוע חריג, לא מתוכנן, בעל פוטנציאל והשפעה שלילית על השם הטוב או מהימנות הארגון, שעלול לסכן את עצם קיומו של הארגון או לפגוע בו פגיעה קשה.
נפילת הישגים, שחיקת מורים, בעיות משמעת, אלימות, סמים, אלכוהול, תקיפות הורים ומורים, כל אלו ועוד מערערים את מעמד הארגון ויוצרים משבר, מכשול חריג. ונראה בעצם, כי בארגון זה, אוזלת ידה של מערכת החינוך שוב אינה טעונת הוכחה אלא הפכה להנחת העבודה.
אז מה הביא לתמונת מציאות שכזו? אין ספור דעות, רעיונות והצעות הועלו ועדיין עולים ולמקצם התחברתי ובעיקרם הריק התרבותי. חוקרים רבים מצביעים כי עיקר המשבר טמון באיזה ריק תרבותי מפחיד, המכרסם והולך עשור אחרי עשור במערכת החינוך כשם שהוא מכרסם בחברה כולה. התרבות הישראלית במובנה הרחב מתפקדת כשהיא מנותקת מן השורשים שלה יותר ויותר. אין לה מהיכן שתינוק מסורות, נימוסים, דרכי התנהגות, משמעת, יחס ללימוד שהם עמוד השדרה של כל תרבות, של כל מערכת חינוך ולא בכדי הוכנס השנה מקצוע חדש למערכת החינוך הנקרא "מורשת". ריגושי רחוב, טלביזיה ושימוש עגום באינטרנט הובילו כנראה לריקנות זו ומצביעות על כך שקצה החוט לפתרון הריק התרבותי ותחושות הניתוק והבלבול המאפיינות כיום את מחוזות החינוך נמצאים קרוב.
אני מאמינה בכוחה של "דרך ארץ קדמה לתורה" כי רק אימוץ גישה ערכית, אשר תהפוך את המוסד הבית-ספרי למוסד שהוא בראש ובראשונה מוסד חינוכי ולאחר מכן מוסד לימודי - השגי, תוכל לספק מענה למשבר הנוצר.
ולעניין הפתרון?!, משבר זה לצערנו, בעודו קיים כאן, הוביל ועדיין מוביל את החברה כולה לשאת עיניים אל מערכת החינוך בציפייה למצות את יכולתו של כל תלמיד, לאפשר לו השתלבות טובה בחיי הקהילה ולהוציאו כבוגר מיוחל. דרישות וציפיות החברה מהמורים הן גדולות ונרחבות וזאת בנוסף לתהליך ההוראה השוטף (ראה פוסט קודם הגדרת תפקיד המחנך במאה – 21). מצפים מהמורים לחנך לערכים ולנורמות חברתיות ולעסוק בתוכניות מניעה למיניהן. קיימת בחברה אמונה עמוקה כי החינוך מסוגל לתקן את פני החברה, לתקן עוולות חברתיות, כלכליות ומבניות שלה, ולכן קיימת נטייה לערוך שינויים רבים כל כך בבתי הספר, בהתאם לצרכים ולאופנות חברתיות משתנות. לדאבוני/נו, מערכת החינוך רחוקה מלהצליח להתמודד ביעילות עם כל המטלות הרחבות המוטלות על כתפיה, וחוסר שביעות הרצון מתפקוד המערכת החינוכית ומהתפוקות שלה נראה לעיני כל ונחקר מסתבר, תמיד.
הפער הבלתי נסבל הקיים בישראל בין היעדים והמטרות ששמה לפניה מערכת החינוך (התפוקות המצופות) לבין תנאי העבודה של המחנכים וארגון העבודה בבית הספר (לעצם התשומות המצויות) הוא השורש הדורש שינוי מיידי של ממש.
מערכת החינוך נמצאת זה שנים בתהליך משברי ארוך ומתסכל והגיע הזמן לחפש מתחת לפנס, שם אולי מצויה התשובה.
עמוד השדרה של כל מערכת החינוך הוא המנהיגות החינוכית שלה, אך בישראל מנהיגות זו עדיין מתקשה ואינה מסוגלת לשאת בנטל החברתי המוטל עליה – הכשרת דור העתיד לתפקוד אזרחי מוסרי ראוי. המחנך בישראל נתון לבלבול ולתסכול תמידיים עקב מסרים כפולים וסותרים הבאים ממערכת החינוך ומהחברה, וחסר את התנאים והכלים הבסיסיים להצלחתו ולהצלחת תלמידיו.
כולם מדברים על חשיבות ומרכזיות החינוך בחברה, ולכן צריך שתעשה חשיבה מערכתית, אמיצה ומקיפה על הכשלים והמחדלים של המערכת. השינויים הרבים הנערכים שגויים לרוב ואינם מביאים כלל לשיפור העיוותים המבניים של מערכת החינוך, לשדרוגה ולהתאמתה לצרכים האמיתיים של חברתנו שלא לדבר על תקציבים קיימים שלרוב אינם מספיקים ו/או אינם מנותבים נכון.
לסיכום דעתי, למשבר חינוך זה דרושים לא מעט יושר מקצועי ואומץ, הן כדי לבחון את הקיים בעיניים פקוחות, הן כדי להציע רפורמה מערכתית ומשמעותית והן כדי להוביל לשינוי הנכון והרצוי. כפי שציינתי לעיל משבר הינו אירוע חריג בעל השפעה שלילית אך הוא בסיס לשינוי, חשיבה מחודשת והעצמה ולכן חובה עלינו לראות מצב משברי זה כבסיס לשינוי המהותי שצריכה המערכת לעבור, כעוגן לצמיחתה ולהבראתה. אבל האם אנו לא עושים זאת?!
עפ"י שיח שהתנהל במכון תכלת "על משבר בחינוך"
תגובה:
השבמחקהי אריאל!
השבמחקאני מתחברת לפתגם שציינת: דרך ארץ קדמה לתורה!
לצערנו כיום, בתי ספר רבים מלעיטים את תלמידיהם במושגים, חזרות לקראת המיצ"ב, בחומר אין סופי... אך שוכחים לעיתים לשים את הדגש על חינוך לערכים ואידיאלים.
אך יחד עם זאת חשוב להבין שערכים ואינטגראציה אינם סיבה לציונים והישגים נמוכים.
יש לשלב בין השניים ולגדל תלמידים בעלי ערכים, מוסר גבוה ודרך ארץ מחד אך גם בעלי מחשבה ומוטיבציה להצלחה ולהישגים גבוהים מאידך.
ואם השכלנו כמורים ליישם זאת יהיה זה שכרנו מכל עמלנו!
בהצלחה!!!