יום חמישי, 16 בדצמבר 2010

הערכת מידע באינטרנט

במסגרת קורס שיטות חיפוש באינטרנט התבקשנו לבחור מושג מסוים ולהציגו כערך בסביבת הויקי. אני בחרתי את ערך "הערכת מידע". בדיוק מהמקום בו אני מתמודדת עכשיו עם תפקידי ואחריותי כמורה בעידן הטכנולוגי, חשוב לי לבדוק את תהליכי הלמידה שתלמידים עוברים בסביבת המחשב ולנווט את עצמי להמשך הכוונה יעיל ונכון בכדי לקדם אותם ולנצל את הטכנולוגיה הזמינה. אולם עם זאת, לא פעם אני נתקלת בתהליך הלמידה בביצוע עבודה של תלמידים בשיטת "העתק הדבק" (מסתבר שעידן זה טרם תם) ללא שום אחריות לתוצר אותו הם מגישים וללא בקרה ו/או הקשר. בבואנו להתעסק בנושא המידענות חשוב להתחיל מהמקום של אמינות המידע המופץ ואז לבחון מה טוב ומתאים עבורי.

הנה ראינו, כי כאשר אנו מגיעים לספרייה בביה"ס או במכללה אנו משתמשים באופן חופשי במידע שבספרים, בכתבי העת ובמקורות שונים. שם מישהו כבר עשה עבורנו את העבודה: גופים שונים מחליטים אילו פריטי מידע חייבים להופיע בספרייה, הספרנים סיננו את הספרים הראויים לשימוש אקדמי, המרצה מפנה אתנו למקור מסוים… וכל מה שנותר לנו לעשות הוא לקרוא ולעבד את המידע.

הצורך בהערכת מידע תלוי במטרה העומדת בפנינו אם נחפש מתכון להכנת עוגה זה אינו דורש מאיתנו הערכה מיוחדת, אפשר פשוט לנסות ולטעום. ואולם, כשמדובר במידע אותו נרצה לשלב בעבודת חקר, או אם תלמידנו יצטרכו מידע מסוים סביב נושא שקבלו אזי, מחובתנו / מחובתם לבדוק באופן מעמיק את איכותו ואמינותו של המידע שנמצא.

השאלה העיקרית היא כיצד להעריך מידע שמוצאים באינטרנט, בעזרת אילו מדדים מקבלים החלטה האם כדאי להשתמש במידע והוא אמין וטוב בעבורי.
הערכה של פריטי מידע מהאינטרנט מבוססת על קריטריונים מסוימים (ראה פירוט). אך חוץ מהם עלינו להפעיל שיקולים נוספים על מנת לאשר את אמינותם. הערכה של פריט מידע נעשית בשני שלבים הערכה ראשונית והערכה לפי תוכן.

לא תמיד אפשר למצוא תשובות לכל שאלות האמינות ולמצות את כל הקריטריונים בהערכה. עם זאת, הפעולה החשובה ביותר היא הצלבת מידע. לאחר שנעריך כל פריט מידע בנפרד, נצליב אותו עם מידע אחר שמצאנו בנושא ומתוך כך נוכל להסיק מסקנה לגבי אמינותו.

בהצלחה!

יום חמישי, 9 בדצמבר 2010

התאמת בית הספר למאה ה-21 ופדגוגיה חדשנית


מאמר: "פדגוגיה חדשנית"

הבא נתרשם ממאמר מרתק של מלכה וידיסלבסקי, ד"ר ברכה פלד ואורנה פבסנר וננסה להעמיק במס' תובנות.

"פדגוגיה חדשנית" באה במטרה להגדיר את מטרות החינוך ודמות הלומדים במאה ה-21 על-ידי עריכת שינוי בבתי הספר כדי להתאימם למציאות הדינאמית והמשתנה בה הם פועלים. האמצעי להשגת מטרה זו הוא הטמעה של "פדגוגיה חדשנית" במערכת החינוך.

אז מהי בעצם "פדגוגיה חדשנית"? המושג "פדגוגיה חדשנית" מתאר מבנה לימודי גמיש המותאם לתהליכי שינוי חברתיים-תרבותיים, כלכליים וטכנולוגיים ולשינויים בתפיסה לגבי מהות הדעת. ה"פדגוגיה חדשנית" מגדירה את מטרות החינוך ואת דמות הלומדים ומתארת את המרכיבים שצריכים להתקיים בבתי הספר לצד המיומנויות שצריך לפתח אצל התלמידים כדי להתאימם למאה ה-21 (מיומנויות אלה מתמקדות בשלושה תחומים מרכזיים: חשיבה מסדר גבוה, עבודה שיתופית וטיפול במידע דיגיטלי).

כדי שכל הנ"ל יתרחשו, יש להתייחס למאפיינים של מיקוד בפרט, התאמת ההוראה לשונות התלמידים, הסרת המחיצות בין בית הספר לעולם החיצון, שימוש מרבי ומיטבי בטכנולוגיית התקשוב וכך צריכה להיות מעוצבת סביבת הלמידה אף היא.
לפיכך, אם נתייחס לרגע אל דמות המורה, תפקידו והתשתית המקצועית הנדרשת נראה כי השינויים בתכנית הלימודים, בתהליכי ההוראה-למידה-הערכה ובסביבת הלמידה מחייבים גם שינוי! שינוי בתפקיד המורה. כדי למצות את מלוא האפשרויות שמזמנת סביבת הלמידה החדשנית, על המורה לפעול כאדריכל/ית, כמעצב/ת, של תכנית הלימודים ושל התנסויות הלמידה וההערכה כדי להשיג מטרות מוגדרות המותאמות לצורכי התלמידים וזאת בנוסף לתפקידיהם המסורתיים.

ה"פדגוגיה החדשנית" דורשת פיתוח תשתית מקצועית בקרב המורים. יכולות טכנולוגיות ופדגוגיות של המורים יחד עם תשתיות בסיסיות הם הגורמים המשפיעים על יישום משמעותי של ה"פדגוגיה החדשנית".

עפ"י Shulman,1986 נדרש מהמורים ידע מקצועי המשלב יכולת להפעיל תהליכי הוראה-למידה-הערכה איכותיים יחד עם יכולת לתכנן בעצמם פעילויות לימודיות המשלבות יישומים טכנולוגיים על סמך עקרונות תכנון כללים ומעשיים. על המורים לרכוש ידע בתחומים נוספים כמו: תכנון יחידת הוראה-למידה, אוריינות מחשב, מידענות, שימוש בכלים לארגון נתונים, אוריינות חזותית, שימוש בתוכנות, יכולת לשלב טכנולוגיות דיגיטליות לצורכי המורה, כלים להפעלת אסטרטגיות התערבות מגוונות ועוד.

מסתבר, כי הצורך ההולך וגובר בהטמעתה של "פדגוגיה חדשנית" נובע מדרישת המערכת להתאים את עצמה להתפתחויות הטכנולוגיות המהירות, להגיב לשינויים כלכליים וחברתיים ולפעול להעלאת הישגי התלמידים. יישום מיטבי של ה"פדגוגיה החדשנית" דורש היכרות מעמיקה של מרכיבי הפדגוגיה האיכותית, הכשרת מורים לסוגי ידע ומתודות שיגרמו ליישום מושכל של ה"פדגוגיה החדשנית" בתהליכי ההוראה-למידה-הערכה.

מחשבות והרהורים שלי....
שתי שאלות מרכזיות שזורות לאורך עבודתנו החינוכית : מה? ואיך?
מבחינת המאמר "המה?" ברור, "חדשנות פדגוגית" מחייבת שינוי בתפיסת ההוראה והיחסים בין מורה לתלמיד שהיא הרבה מעבר להטמעה של טכנולוגיה. השאלה הגדולה שמהווה עבורנו את האתגר היא איך?

איך משיגים את המטרה בזמן הקצר ביותר ( הרי אין זמן לתהליך ארוך והדרגתי כפי שמתבצע בשטח תהליך הפצת החדשנות הוא הדרגתי, ממושך ומורכב, ומתרחש באופן בלתי-אחיד-המציאות טופחת על פנינו- יש צורך במהפכה)?
איך מטמיעים את השינוי ב:רמת המערכת, רמת בית-הספר, היבטים פדגוגיים, רמת המורים ורמת התלמידים – בו זמנית?
איך מכשירים כוח אדם מתאים -החדשנות תלויים בתשתית אנושית-ארגונית וטכנית. הגורם האנושי הוא קריטי – האם יש צורך בגורם מתערב חיצוני שישמש בתפקידי מפתח ביישום היוזמה החדשנית?

ברור לנו כי עריכת שינוי בבתי הספר הינה כורח המציאות ומחייבת התייחסות למרכיבים רבים כמו: בעלי תפקידים פנים בית-ספריים, בעלי תפקידים חוץ בית-ספריים, ארגון הלמידה, אקלים ארגוני, הכשרה ופיתוח צוות, תשתיות ומשאבים ,מדיניות תקשוב והערכה חלופית.

מבחינתי המפתח לשינוי הוא הגורם האנושי – המורה! ולכן יש להתחיל את השינוי בתחילת דרכו של המורה כלומר במכללות להכשרת מורים. המכללות להכשרת מורים חייבות להיות ראש החץ והכוח המניע את השינוי.
יש להכשיר את הסטודנטים במכללות למיומנויות: אינסטרומנטאליות, פדגוגיה מסורתית ופדגוגיה חדשנית (דר' עוזי מלמד) כמו-כן, צריכים לנקוט בגישה מערכתית המטפלת בו-זמנית במרכיבים הבאים: תכנים, אסטרטגיות הוראה למידה והערכה, פתוח מקצועי של סגל ההוראה, תשתיות ותחזוקה.
ושוב נשאל איך – איך יתחולל השינוי אצל המורים הוותיקים ואצל אילו המלמדים בפועל (מורים עוברים השתלמויות כבר כשני עשורים – ואין שינוי מהותי בשטח)?

על-פי המאמר המורה נדרש להיות על-אנושי בקיצור סופרמן או לפחות מולטי...
חשבתם על זה?!

יום שישי, 3 בדצמבר 2010

סגנונות למידה

בקורס אסטרטגיות למידה הציגה המרצה את נושא סגנונות למידה. איזה מין לומד אני? מימי לא תהיתי לעומקו של עניין על סגנון הלמידה שלי... תמיד ידעתי שאני בוחרת דווקא בלמידה של חברותא, אוהבת המחשות בתהליך הלמידה ומרבה לשנן את למידתי תוך עשייה ובדיקה. כן. יש לזה שם מיוחד לאפיונים שלי ודרך סגנון למידה!

לכל אדם סגנון למידה ייחודי לו. הכרת סגנון הלמידה האישי יכולה לסייע לאדם הלומד למצוא את הדרך הטובה ביותר עבורו כדי לקלוט מידע. טוב, זה בוודאי אינו מפתיע ואינו נשמע כתגלית מרעישה עבור רובנו גם אם לא שמנו לב לכך. אלא, שהטענה המרכזית המוצגת בתיאוריות השונות של סגנונות למידה היא שאם אנו המורים נתאים את דרך הוראתנו לפי סגנונות הלמידה הייחודיים של תלמידינו אזי הדבר יביא ללמידה טובה יותר ומתוך כך להישגים טובים יותר.

נכון, לדעתי זה אכן חשוב כי אנו כמורים נהיה מודעים לסגנונות הלמידה של תלמידינו (עד כמה שניתן ואפשר) וכך אולי יתאפשר בידינו למצות את דרכי ההוראה אשר יאפשרו להם למידה יעילה וכך להגיע להישגים המקסימליים שלהם או לפחות לכוונם לכך.

סגנון למידה במהותו הוא האופן שבו מידע מאורגן והאופן שאנו חושבים עליו.

נזכיר את הסגנונות שציינו בשיעור:
סגנון למידה שמיעתי: בו אתה מפיק מידע רב יותר משמיעה, הרצאה, חומר מוקלט, האזנה לעצמך (מדבר בקול).
סגנון למידה חזותי: בו אתה מפיק תועלת מראיית המידע, אם כדף מודפס או בוידאו, מוצג באמצעות גרפים וכו'.
סגנון למידה קינסתטי( תנועתי) אתה לומד באופן הטוב ביותר על ידי עשייה.

כפי שהסכמתי, כמורים, עלינו לתת את הדעת על ההעדפות של תלמידנו. אך לפי התאורייה אין זה מספיק. על פי תאוריית סגנונות הלמידה אנו נדרשים גם להתאים את אופן ההוראה שלנו ואת אמצעי ההמחשה כך שיותאמו לסגנונות הלמידה של תלמידנו: לגוון את ערוצי המידע: להקריא, לנגן, להטעים... לשלב מוסיקה, סרט, התנסויות, תנועה, יצירה, קריאה, כתיבה ועוד. האתגר גדול ואין ספק שחלק מתהיות היום יום שלנו וחיפוש הדרכים המתאימות לתהליך הוראה בכלל, הם אבני הדרך שיאפשרו בידינו להגיע אל כל תלמיד ותלמידה ולקדמם על פי סגנונם האישי והמיוחד.

לפי גארדנר המדבר על ריבוי אניטילגנציות, רצוי שיהיה בבית ספר צוות שמורכב מנציגים שכל אחד מהם בולט במיוחד באינטליגנציה מסויימת וישמש יועץ בכל הקשור להגשת חומר, להערכת תלמידים ולהוראה לפי האינטליגנציה המסויימת הזאת.

ואשרינו אם נזכה לכך!

יום חמישי, 25 בנובמבר 2010

"עצמי למידה" בשביל להעצים את הלמידה!

השבוע בחרתי לכתוב על "עצמי למידה", חשוב לזכור כי במקביל ללימודי התקשוב במל"א אנו גם מחנכים בפועל ואל שערי ונדבכי בית הספר התקשוב כבר מחלחל מאוד (לפחות אצלנו), כבר בתחילת השנה קבלנו השתלמות בנושא זה של עצמי למידה. למי שכבר מיומן ובעל ניסיון בשילוב האינטרנט בתהליך ההוראה אין זה חדש ואולי מובן מאליו שניתן להעצים ולהעשיר את תהליכי הוראה ולמידה באמצעות התקשוב, להיעזר במגוון המדיה המוצעת, מאמרים, מצגות ועוד. הנמצאים ונגישים לכל ברשת האינטרנט.

עצם-למידה הוא מבנית-פעילות לימודית פשוטה [=לא מורכבת], מוצגת בטקסט דיגיטלי, העומדת בפני עצמה, עם מספר מטרות / פעולות מצומצם למשך למידה של חלקי שעור. (רותם 2005)

ניתן להגדיר את המושג "עצמי למידה" כיחידת הוראה או למידה מוגדרת ומאופיינת מבחינת תכנים בהיבט טכנולוגי. לעצמי הלמידה היקף תכנים מצומצם, כלומר קיימים התחלה, אמצע וסוף המועברים ביחידת זמן קצרה וסבירה. היחידות ניתנות לשימוש מודולארי כלומר, ניתן לקשר אותן לנושאים שונים לפי הצורך, ניתן לבנות רצף של עצמי למידה סביב רעיון מסוים.

כבר בהחשפנו אל דרך למידה מעצים שכזה היה ניתן להבחין ביתרונות הגלומים בו כגון:האפשרות להצגת החומר בדרך ויזואלית ודינאמית, אפשרות לנווט את תהליך הלמידה באמצעות שילוב של אינטראקטיביות, קישוריות (חיבוריות, רב שימושיות), בסיום כל עצם למידה ניתן לבחון את תפיסת הלומד את אותו מרכיב. כך ניתן לזהות בעיות מקומיות ולמגרן מיידית.

בתהליך זה הבנתי כי שילובם של עצמי הלמידה בתהליך הפדגוגי אינו בא בעצם להחליף את ספרי הלימוד הקיימים אלא מצטרף אל ספרי הלימוד כאמצעי להגברת היעילות במסירת התוכן על ידי המורה וקבלתו על ידי התלמיד. עם זאת, חשוב לזכור לאורך הלמידה (במיוחד בגלל בניית העצם כיחידה קטנה וברורה) מהי מטרת הפעילות! שכן השקעה גדולה באינטראקטיביות או אופני הצגה מיוחדים, לא תבוא על חשבון הפעילות והאיכות הפדגוגית! עדיף להשתמש בטכנולוגיה מגוונת רק כאשר הושגה המטרה הפדגוגית כלומר: יש לוודא כי הטכנולוגיה משרתת את המטרה אליה אנו שואפים והכל במטרה לגרות את הלומד וליצור עניין לימודי.

מתוך כך, אני נוטה להיווכח כי שימוש ביחידת לימוד מתוקשבת /בעצם למידה יעיל לצורכי למידה- הוראה. אם תהיה בנייתו נכונה מבחינת התוכן ומהבחינה הויזואלית המשלבת אמצעים טכנולוגיים, אזי ינוצל היטב ונכונה הפוטנציאל של המדיה הדיגיטאלית, השיעור יבוסס על ידי מטלות אותנטיות בסיכום כל תת- נושא, ותהיה שמירה על רציפות ומטרות.




בתיק העבודות שלי תוכלו למצוא תבניות בסיס להכנת שיעור מתוקשב/ משולב עצם למידה לרשותכם!

יום שבת, 20 בנובמבר 2010

על "משבר בחינוך" - האמנם עדיין כאן?

בקורס מדעי החינוך המאה ה-21 נתבקשנו לנסות ולהגדיר את מושג "משבר בחינוך" משבר בארגון חברתי, זה שעניינו מצב מערכת החינוך בישראל. כבר מכתיבת מושג זה, למרבה הצער, יש בכדי להעיד על תחלואי מערכת החינוך בישראל, בין אם במישור ההישגי ובין אם במישור הערכי-חברתי, לא אחת אנו מנסים להתמודד עם תופעות העדר המשמעת והסמכותיות, אלימות הגואה, חשיפת נתוני מבחנים, דו"חות וכולם מצביעים על ממדי משבר מתקדמים וטרם נמצא המזור.

משבר הוא אירוע חריג, לא מתוכנן, בעל פוטנציאל והשפעה שלילית על השם הטוב או מהימנות הארגון, שעלול לסכן את עצם קיומו של הארגון או לפגוע בו פגיעה קשה.
נפילת הישגים, שחיקת מורים, בעיות משמעת, אלימות, סמים, אלכוהול, תקיפות הורים ומורים, כל אלו ועוד מערערים את מעמד הארגון ויוצרים משבר, מכשול חריג. ונראה בעצם, כי בארגון זה, אוזלת ידה של מערכת החינוך שוב אינה טעונת הוכחה אלא הפכה להנחת העבודה.

אז מה הביא לתמונת מציאות שכזו? אין ספור דעות, רעיונות והצעות הועלו ועדיין עולים ולמקצם התחברתי ובעיקרם הריק התרבותי. חוקרים רבים מצביעים כי עיקר המשבר טמון באיזה ריק תרבותי מפחיד, המכרסם והולך עשור אחרי עשור במערכת החינוך כשם שהוא מכרסם בחברה כולה. התרבות הישראלית במובנה הרחב מתפקדת כשהיא מנותקת מן השורשים שלה יותר ויותר. אין לה מהיכן שתינוק מסורות, נימוסים, דרכי התנהגות, משמעת, יחס ללימוד שהם עמוד השדרה של כל תרבות, של כל מערכת חינוך ולא בכדי הוכנס השנה מקצוע חדש למערכת החינוך הנקרא "מורשת". ריגושי רחוב, טלביזיה ושימוש עגום באינטרנט הובילו כנראה לריקנות זו ומצביעות על כך שקצה החוט לפתרון הריק התרבותי ותחושות הניתוק והבלבול המאפיינות כיום את מחוזות החינוך נמצאים קרוב.

אני מאמינה בכוחה של "דרך ארץ קדמה לתורה" כי רק אימוץ גישה ערכית, אשר תהפוך את המוסד הבית-ספרי למוסד שהוא בראש ובראשונה מוסד חינוכי ולאחר מכן מוסד לימודי - השגי, תוכל לספק מענה למשבר הנוצר.

ולעניין הפתרון?!, משבר זה לצערנו, בעודו קיים כאן, הוביל ועדיין מוביל את החברה כולה לשאת עיניים אל מערכת החינוך בציפייה למצות את יכולתו של כל תלמיד, לאפשר לו השתלבות טובה בחיי הקהילה ולהוציאו כבוגר מיוחל. דרישות וציפיות החברה מהמורים הן גדולות ונרחבות וזאת בנוסף לתהליך ההוראה השוטף (ראה פוסט קודם הגדרת תפקיד המחנך במאה – 21). מצפים מהמורים לחנך לערכים ולנורמות חברתיות ולעסוק בתוכניות מניעה למיניהן. קיימת בחברה אמונה עמוקה כי החינוך מסוגל לתקן את פני החברה, לתקן עוולות חברתיות, כלכליות ומבניות שלה, ולכן קיימת נטייה לערוך שינויים רבים כל כך בבתי הספר, בהתאם לצרכים ולאופנות חברתיות משתנות. לדאבוני/נו, מערכת החינוך רחוקה מלהצליח להתמודד ביעילות עם כל המטלות הרחבות המוטלות על כתפיה, וחוסר שביעות הרצון מתפקוד המערכת החינוכית ומהתפוקות שלה נראה לעיני כל ונחקר מסתבר, תמיד.

הפער הבלתי נסבל הקיים בישראל בין היעדים והמטרות ששמה לפניה מערכת החינוך (התפוקות המצופות) לבין תנאי העבודה של המחנכים וארגון העבודה בבית הספר (לעצם התשומות המצויות) הוא השורש הדורש שינוי מיידי של ממש.
מערכת החינוך נמצאת זה שנים בתהליך משברי ארוך ומתסכל והגיע הזמן לחפש מתחת לפנס, שם אולי מצויה התשובה.
עמוד השדרה של כל מערכת החינוך הוא המנהיגות החינוכית שלה, אך בישראל מנהיגות זו עדיין מתקשה ואינה מסוגלת לשאת בנטל החברתי המוטל עליה – הכשרת דור העתיד לתפקוד אזרחי מוסרי ראוי. המחנך בישראל נתון לבלבול ולתסכול תמידיים עקב מסרים כפולים וסותרים הבאים ממערכת החינוך ומהחברה, וחסר את התנאים והכלים הבסיסיים להצלחתו ולהצלחת תלמידיו.

כולם מדברים על חשיבות ומרכזיות החינוך בחברה, ולכן צריך שתעשה חשיבה מערכתית, אמיצה ומקיפה על הכשלים והמחדלים של המערכת. השינויים הרבים הנערכים שגויים לרוב ואינם מביאים כלל לשיפור העיוותים המבניים של מערכת החינוך, לשדרוגה ולהתאמתה לצרכים האמיתיים של חברתנו שלא לדבר על תקציבים קיימים שלרוב אינם מספיקים ו/או אינם מנותבים נכון.

לסיכום דעתי, למשבר חינוך זה דרושים לא מעט יושר מקצועי ואומץ, הן כדי לבחון את הקיים בעיניים פקוחות, הן כדי להציע רפורמה מערכתית ומשמעותית והן כדי להוביל לשינוי הנכון והרצוי. כפי שציינתי לעיל משבר הינו אירוע חריג בעל השפעה שלילית אך הוא בסיס לשינוי, חשיבה מחודשת והעצמה ולכן חובה עלינו לראות מצב משברי זה כבסיס לשינוי המהותי שצריכה המערכת לעבור, כעוגן לצמיחתה ולהבראתה. אבל האם אנו לא עושים זאת?!

עפ"י שיח שהתנהל במכון תכלת "על משבר בחינוך"