פוסט סיכום עמית מלווה

לאריאל היקרה,


זה פוסט פרידה אז אני אומר שלום ותודה....
התחברנו בסימסטר השני, והחיבור היה לא רק מקצועי אלה גם אישי....
שמחתי מאוד להיות המלווה שלך.

הבלוג שלך עשיר ומגוון בנושאים, הוא כמו דלת שנפתחת לעולם תוכן מעניין, מתאים, חשוב ורלוונטי לנושא שאותו למדנו.
שילבת בבלוג סיכומים, מסקנות, דעות, תובנות ושאלות מרתקות שעלו מהשיעורים, ממטלות וממקורות נוספים אליהם נחשפת כגון עיתונות ומאמרים.
הבלוג מאורגן בצורה נוחה.

אני מעריכה מאוד את היכולת שלך ליצור פוסטים ענייניים שמציגים את הידע הרב שיש לך בתחום התקשוב.
ניסחת את רעיונותיך בבהירות רבה תוך הפעלת חשיבה ביקורתית, נקיטת עמדה אישית מגובשת והמון יצירתיות

למדתי מכתיבתך המון דברים חדשים, מאופן הכתיבה שלך, מאקטואליות הנושאים ומהרצון שלך תמיד לשתף את קוראיך הנאמנים בעדכונים ובחדשות טכנולוגיות מהאחרונות שיש.
וקיבלת תגובות המשבחות את הבלוג ואת סגנון כתיבתך.

אני מאחלת לך הצלחה רבה בהמשך הדרך ושתהיי סוכנת שינוי מצוינת בביה"ס בו את מלמדת.
והמון תודה מכל הלב, וכמובן שנשמור על קשר אישי ומקצועי.

בברכה רוית רוזן

סוף הוא תמיד התחלה של משהו חדש....

"אדם בעולמנו משול לטיפות הגשם, חלקן גולשות במדרון ונעלמות בים כאילו לא היו

וחלקן נספגות באדמה ומשאירות בה את חותמן"

                                                                                     (שבתאי לוי)

ובכן, לא להאמין. זהו פוסט סיכום.
מרץ 2010, נתבקשנו לפתוח בלוג לימודי וכך כתבתי בפוסט הראשון בחיי:
"פתחתי בלוג, הבנתי שבלוג זה ילווה אותי לאורך הלימודים, הוא יהווה עבורי אבן משענת לתובנות, צרכים, תכנים שלמדתי ועוד...אז עד אז - כולי תקווה ואולי ציפייה לראות את התפתחות הדברים".

אז ללא ספק תקופת הלימודים עברה וחלפה במהירות עצומה. הייתה זו תקופה מאתגרת ומעשירה, גדושה בלמידה רציפה, המון חשיבה, התנסות אמיתית ורצון עז להצליח ולשמש חוד החנית.
מטלה זו של כתיבה בבלוג אכן גרמה לי לצאת לקרוא יותר, להתעניין, לחפש ובמיוחד להביע דעה. החשיבה הרפלקטיבית, החשיבה הביקורתית – זוהי סביבת למידה שלי, המקום בו אני נותנת את אמיתותיי שלי ביחס לנושא אהוב עליי התקשוב.
ריבוי המאמרים, הסרטונים, ההרצאות השונות רק העצימו וחידדו את אבן הדרך שהלכה וגדלה.
כאן הרגשתי שאני רוכשת כלים להערכה עצמית, מפתחת יכולת שיפוט ואף הערכה ביקורתית לתכנים, כלים ומיומנויות שונות אליהם אני נחשפת ובכך העמקתי את למידתי.

יהיה זה יומרני לסכם תקופה בפוסט קצר אחד. כל כך הרבה מושגים, כל כך הרבה חדשנות, תהליכי ניסוי וטעייה, הצלחות ולא פעם שינוי בעקבות כישלונות אך לכולנו ובפרט לי, ברורה הדרך וברור הכיוון. אנחנו בעידן אחר – עידן דיגיטלי מואץ, המחשב הפך חלק מאיתנו ובכללותו "עזר כנגדנו".

פרופ' דוד חן כתב כי תקשוב אינו מהלך טכני של רכש מחשבים, תקשורת ולומדות. תקשוב פירושו תרבות שלמה וחדשה המחייבת התאמה של תוכניות לימודים, דרכי הוראה ולמידה, שיטות הערכה, דרכי ניהול המקום והזמן של הלמידה. בקיצור מהפכה מערכתית. ללא ספק, שילוב מבחר הטכנולוגיות בתהליך ההוראה מציע מקום של שילוב וסיוע ללמידה אחרת!
שילוב זה אינו קל וחייב להתבסס על תכנון מדוקדק של תוכנית הלימודים, צורכי המורה ולקיחה בחשבון את התפקידים אותם יכולה למלא הסביבה הטכנולוגית.
השילוב בין הלימודים וההתעסקות המעשית היומיומית בית הספר הוכיחו הלכה למעשה את הרצון בשינוי, בחשיבה אחרת ואת ניצני השינוי לפחות אצלי / אצלנו בבית הספר.

אז מה יש לי עכשיו? ארגז כלים מלא ומצוייד בתכנים, רעיונות, התנסויות שונות, ספקות, המון שאלות אך מעל הכל רצון ואמונה ללכת בדרך התואמת את רוח המציאות העכשווית והתלהבות לסחוף אחרי עוד אחרים מבלי לדבר על משברים, עכבות או חשש.
הראיה הרחוקה בהכנת בוגרים טובים יותר לחיים בחברה הפוסט-מודרניסטית ומתן ביטוי לכל תלמיד בדרך למידתו המשלבת מבחר טכנולוגיות בהוראה למידה תוך כדי עשייה וחוויה כבר כאן- הם (התלמידים, הסביבה) כבר נסחפו - מה עוד אפשר לבקש?!

אסיים בדבריו של הרב קוק שאמר: "בכל דור חייב אדם ללמד בכלים המתאימים לאותו דור"!
נראה לי שזוהי התורה כולה על רגל אחת.

בתקווה להיות אחת הטיפות שתשאיר את חותמה.

בהזדמנות זו אבקש להודות מקרב לב לחברותיי היקרות ולעמיתתי המלווה והמיוחדת רוית שבזכותם זה עבר ברצינות, אחריות עם המון המון נועם וחיוך ובמיוחד לאישה יקרה דר' גילה קורץ על המילים הנכונות בזמן הנכון לאורך כל הדרך עם הרבה רוח במפרשים! שאו ברכה והצלחה כל אחד בדרכו!

על המנהלת הלא מתוקשבת במעלית...

השבוע קבלתי הודעה במייל להיכנס אל בלוג מגמת התקשוב ולהגיב למטלה מעניינת במיוחד בה אני אמורה לשכנע מנהלת בית ספר מסוים לשלב את התקשוב בבית ספרה, אלא שהזמן שהוקצב לי קצוב מאוד (זמן עלייה של 8 קומות במעלית – אמרתי מעניינת במיוחד לא?)...

המטלה אומנם לא הייתה לכאן ועכשיו, יכולתי לחשוב ולענות עליה יותר משבוע ימים, אבל אז חשבתי לעצמי שזה מבחן הרגע...שמא "המעלית תברח" ותעלה מבלי שנתתי את אמירותיי שלי – לכן אין טעם לחשוב, אם אתה חי את התקשוב – זה הזמן ענה כאן ומיד! וכתבתי את תגובתי....

מנהלת יקרה, בית ספר חייב לצעוד יחד עם הקדמה הגלובלית בעולם אין ברירה אחרת!

עולם התקשוב הינו חלק בלתי נפרד מעולמו של הילד היום, מייל, פייסבוק, you tube הכל מהיר, מלא גירויים חזותיים ושמיעתיים , הילד כבר אינו פסיבי אלא אקטיבי, קורא, רואה, מגיב, שוב מתבונן, מגיב.הכל מהיר הכל כאן ועכשיו ולכן מערכת החינוך חייבת להפסיק לחפש אשמים, להמשיך לדבר על משברים, ולבכות על אסונות שכביכול קורות בגלל קדמה יתירה. מערכת החינוך צריכה וחייבת להתאים עצמה לעולם בו חי הילד, מהירות, סיפוק מיידי, גירויים בלתי פוסקים תוך מתן אפשרות לתגובה מהירה מצד התלמיד, חלפו מן העולם השיעורים הפרונטאליים בהם המורה מרצה והתלמיד מקשיב ופסיבי.

בכדי להתאים את עצמנו לקידמה, בכדי שבית הספר יוביל שינוי ויהיה ראש חץ מוביל חינוכית ופדגוגית יש לצייד כל כיתה במכשור מינימאלי עדכני כמו מקרן, מחשב נייד, קישוריות. המורה יכין את השיעור בביתו, יכניס אותו לאתר הכיתתי בפורטל הבית ספרי לעיון חוזר של התלמיד בבית.

המורה יבנה מצגת מלווה שיעור אשר תספק לתלמיד עניין, ויזואליות וקישוריות לאינטרנט להמחשות. בתוך המצגת מלווה שיעור המורה ישלב קישורים לסרטונים רלוונטים תוך מיקוד הלמידה, המורה יאפשר לתלמיד להגיב בשיעור הן בשיחה והן בעבודה.
רצוי שתלמידים יגיעו לבית הספר עם מחשבים ניידים, הספרים כבר רובם דיגיטאליים, התלמידים יבנו תיקיות לכל מקצוע, כל החומר ישמר ייאגר בתיקיות מסודרות תוך ספירליות משנה לשנה הן של המורה והן של התלמידים.

את כמנהלת תתייעלי ותתקדמי בעבודתך: תוכלי לקיים ישיבות וירטואליות בפורומים מתאימים לכך תוך שימוש בgoogle docs למסירת מידע ותקשורת רב ערוצית עם הצוות.

בית הספר יוכל להתחבר לתוכנת "משוב" בה כל מורה רושם את ציוני התלמידים, התנהגות בשיעור בon line לכל הורה ותלמיד למעקב תמידי וישיר על הישגי התלמיד והתנהגותו.

לדעתי, מנהלת יקרה , אם את באמת מעונינת להתגבר על "הפחד שבך" (כי זה הדבר היחיד שמסביר את חוסר ההשתלבות בתקשוב עד כה) אם את רוצה שבית ספרך יצעד ויהיה בקדמת הבמה העולמית מבלי להרגיש שמערכת החינוך נמצאת מאחורה, היום כבר מאוחר היית צריכה להתחיל לעשות זאת כבר אתמול!

כל כך הרבה רציתי לומר ולכתוב...ניסיתי למצוא "נוסעים" שיעצרו את המעלית בקומות מסוימות, ניסיתי "לתפוס את העינית" של המעלית...אבל אולי זה יהיה בגדר "תפסת מרובה – לא תפסת" – ולכן חשבתי בדרך של קצר וקולע!

אני רק מקווה שקלעתי.....!

על הבלוג החינוכי וויגוצקי...

תיאורית ההתפתחות החברתית תרבותית של ויגוצקי יכולה להוות הסבר לתופעת הבלוג החינוכי בבית הספר. לפי ויגוצקי התרבות היא גורם מרכזי בהתפתחות הפרט. הפרט מושפע מהתרבות בה הוא גדל ובתוכה משפחתו, הוא רוכש שליטה בתרבות באמצעות פעילות גומלין עם פרטים אחרים בעזרת כלים תרבותיים ומתווכים כשפה ומבוגרים משמעותיים. האינטראקציה עם התרבות והמתווכים מאפשרת ללומד להתפתח והוציא מהכוח לפועל את היכולת הטמונה בו ויגוצקי קרא לזה: טווח ההתפתחות המקורב.

התלמיד מגיע מרקע תרבותי מסוים, אל תרבות בבית הספר, כאשר נדאג שיהיה קשר ותאום בין שתי המערכות התרבותיות הללו ההשפעה על הלומד תהיה מירבית.

הבלוג הכיתתי הוא דרך לאחד ולתאם בין שתי סביבות תרבותיות אלה. בנוסף לכך, מכיוון שהאדם לומד ומתפתח כל הזמן וגם ההורה זקוק לתרבות ולתיווך כדי להתפתח , השתתפותם של ההורים גם הם בבלוג הכיתתי מאפשרת להם התפתחות ובכך להיות סוכנים תרבותיים טובים יותר עבור ילדיהם.

עמי סלנט כתב כי בשדה יישומי המחשב בחינוך, הולך וגדל השילוב בבלוגים בחינוך ובהוראה. התפתחות זו נובעת מכמה גורמים חשובים, ביניהם מחוללים ידידותיים יותר להפקת הבלוגים (גם בעברית), אך מעבר לזה, עדויות מחקריות מצביעות על כך ששילוב בלוגים בהוראה ובלמידה - מגביר את המוטיבציה.

בעולם הבלוגים הדינאמי באינטרנט מתחילים להתגבש עתה מודלים של בלוגים הנקראים בלוגים קהילתיים או קבוצתיים. בניגוד לבלוג היחידני המבטא הגיגים או דעות או עדכונים הקבוצתי מאפשר לחבריו לכתוב ולהגיב באינטרנט, כלומר הוא הופך להיות כלי ממוחשב לחברי הקבוצה לפרסם סוגיות ולקבל משובים.

נראה כי כתיבה שיתופית כזו בבלוג תורמת רבות לגיבוש הזהות החברתית והקבוצתית של תלמידי הכיתה. יש תחושת שייכות ומוטיבציה של הלומדים יותר מכל אמצעי תקשוב אחר כגון פורומים או דוא"ל. בימים אלה פתחתי בלוג לתלמידי סביב מצעד הספרים השנתי. ההתחברות הישירה של התלמידים, השותפות הערנית של ההורים וקשר התגובות הפורה רק מוכיח את גאוות היחידה ואת ההשתייכות בלתי נפרדת וברורה מהעולם העכשווי – העולם הדיגיטלי המתוקשב. אני מברכת על העשייה, צועדת לאט תוך שיקול ותהיות כל פעם בהכנסת מרחב לימודי חדש. נראה כי הבלוג לפי ויגוצקי, מאפשר חיבור בין תרבויות והתפתחות נרחב מן הקיים.

מגוחך – כנראה שאנחנו כל כך "מכורים" ומתוקשבים שאני נרגשת להיכנס ולקרוא את כתיבות התלמידים בבלוג בשעה שאני סועדת את בני בבית חולים באשפוז....!
אז שיהיה לכולנו רק בבריאות איתנה.

ניהול ושיתוף ידע בארגון חינוכי

מי מאיתנו כבר הרהר בכך כי אדם וחווה הם בעצם ראשוני מנהלי הידע: יֹדֵעַ אֱלֹהִים, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ, וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם; וִהְיִיתֶם, כֵּאלֹהִים, יֹדְעֵי, טוֹב וָרָע"

בראשית, ב',טז: וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָדָם לֵאמֹר: מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל. יז וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע--לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ: כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ--מוֹת תָּמוּת
בספר בראשית, פרקים ב' וג' , נטועים שורשיו של סיפור 'ניהול הידע' הראשון. עד שלא נגסו אדם וחווה מתפוח עץ הדעת, לא ידעו ולא ראו, לא חיו. לא בכדי נקרא עץ זה בשם 'עץ הדעת'. לא בכדי הוא מושווה בכתוב ל 'עץ החיים'. ההקבלה בין חיים לידע מסמלת לנו בצורה מאוד ברורה כי ידע=חיים. אי ידע= מוות. החפץ חיים - ילמד. הרוצה ללמוד – יֵיצֵא ויֵלֳמֵד.

ואז באה הדרך הקלה שטרם זיהו אותה כולם:
"אל תמציאו בכל פעם את הגלגל מחדש, צרפו את התוספת החדשה וערבבו עם פיסות שונות שלקחתם מכל מקום ומכל אחד"  ג'ון מיקלת'וייט- עורך האקונומיס

ואכן, כמה פעמים אמירות כאלה היוו כמעט עבור כל אחד ואחת מאיתנו אנחת רווחה? כמה פעמים ייחלנו למאגר ידע משותף ההולך ונבנה, מצטבר, ובכלל מהווה אבן דרך ומטען בדרכנו החינוכית? ובכן הרבה!

שיתוף ידע - sharing Knowledge- הוא תהליך של חליפין של ידע בין אנשים אשר עשוי ליצור ידע חדש או לעשות שימוש חוזר בידע הקיים בארגון ולמנוע ''המצאת הגלגל מחדש''. מבוסס על אמון, ערכים של שיתוף וכבוד לפרט ולידע שלו. שיתוף בידע הינו תנאי בסיסי וערך מרכזי של ניהול ידע. שיתוף בידע הוא לא רק תוצר של תרבות וערכים אלא אופן העברת התכנים וארגון התכנים (גבע).

כולנו כאנשי תקשוב מוכנים כבר לשנס את מתנינו להתחיל ליצור את השינוי. אחת השאיפות שלי כיום (אם בניהול ידע עסקינן), היא להביא את הצוות לשתף אחרים בידע שלו ולבנות מאגר מידע בית ספרי ההולך ומסתעף....

ברור לי כיום כי הבניית ידע, שיתוף של ידע וניהול הידע הם תהליכים משמעותיים, המשפיעים על איכות הביצועים של כל בית ספר. השאלה המרכזית שעומדת כרגע לנגד עיננו היא:
כיצד יוצרים התנהגות המכוונת לשיתוף בידע? ואיך מנהלים את המורים לכיוון זה? במיוחד לאור הרתיעה המוכרת לנו משכבר. כיצד על מנהלי התקשוב החדשים לפעול על מנת שיצליחו להוביל את הצוות להתנהגות מכוונת לשיתוף בידע?

אין לי ספק כי ניהול ידע ושיתוף מצריך שינוי ראש, אמון ותרבות של שיתוף. נדרש תהליך של "האצלת ידע" בין עמיתים, ולא תמיד זה קל. מורים לא תמיד ששים לשתף פעולה, לפעמים זו ממש טרחה עבורם במיוחד אם זה עדיין לא ענה על הצרכים שלהם.

לדעתי, בראש ובראשונה נדרשת הנהלה תומכת, מתגמלת, עם חזון, לקבוע צוות תמיכה ראשוני שמצטרף "לשינוי", יש להתחיל בקנה מידה קטן תוך ניצול הנתונים והחומרים הקיימים בבית הספר וארגונם מחדש (גם שם יש לחשוב איך?), אולי כדאי להתחיל עם תחום אחד שחשוב ויש לו ערך מוסף לבית הספר, כמו תוכניות לימודים ובניית מאגר מבחנים, ללא מהפיכות גדולות מדי, מה שמחובר לצרכים האמיתיים של המורים. חשוב במקום זה לגרום ליצירת תרבות של שיתוף בידע עם מכוונות ללמידה וחדשנות.

החזון יהיה כאשר כל שנה נוסיף דיסציפלינות נוספות עד שכל הידע הבית ספרי ינוהל במחשב בדרך טכנולוגית מתקדמת ולומר: די להעתיק מאחרים – הגיע הזמן שאחרים יעתיקו מאיתנו!
ואסיים באופטימיות ומקווה כי לא חטאתי למטרה:

"חשפו את עצמכם לדברים הטובים ביותר שעשו בני אנוש ואח"כ נסו לשלב את הדברים האלה בדברים המיוחדים שאתם עושים" סטיב ג'ובס\ אפל פיקסאר